תסמונת המעי הרגיז: עד כמה היא מושפעת מחיידקי המעי

כאבי בטן, שלשולים, עצירויות וגם מתחים נפשיים וחרדות - כולם סימפטומים של תסמונת המעי הרגיז, הפוגעת הכ-13% מאוכלוסיית העולם. הסיבה לתסמונת אינה ברורה, אבל יש הערכות שונות, חלקן מפתיעות. ויש גם דרכים לטיפול (כתבה מאתר YNET)

תסמונת המעי הרגיז פוגעת בכ-13% מאוכלוסיית העולם. היא מתאפיינת בכאבי בטן ובשינויים ביציאות – שלשולים ו/או עצירויות – ומביאה לפניות מרובות לרופאים, לשימוש מוגבר בתרופות וירידה באיכות החיים.

למרות השכיחות הגבוהה שלה, הסיבה לתסמונת נותרה לא ברורה. מחקרים מוקדמים התרכזו בהפרעות בתנועתיות המעי, כולל שינויים בזמן המעבר של המזון במעי והתכווצויות לא תקינות של המעי. מחקרים נוספים הראו שלסובלים מהתסמונת יש רגישות יתר במעי, שמתבטאת בסף כאב נמוך יחסית לניפוח בלון שמוחדר דרך פי הטבעת. בשנים האחרונות גוברות עדויות לכך שחיידקי המעי (המיקרוביום) הם בעלי תרומה משמעותית להתפתחות התסמונת. מאמר שפורסם במגזין הרפואי Digestive Diseases and Sciences ב-2020 מתאר את התהליך.

הקשר בין התסמונת לזיהומים ולאנטיביוטיקה

בעבר היו הערכות שתסמונת המעי הרגיז יכולה להתפתח בעקבות זיהומים. בשנות ה-60 תיארו שני חוקרים תופעה של תסמונת המעי הרגיז שהתפתחה בעקבות קלקול קיבה, וב-1994 תיארו שני חוקרים אנגלים התפתחות של התסמונת אחרי שתי התפרצויות של סלמונלה. בהמשך נחקרו מספר רב של אירועי קלקול קיבה, והתברר כי השכיחות של התפתחות התסמונת אחריהם הייתה גבוהה ונמשכה שש עד שמונה שנים לאחר המקרה. במחקר שפורסם ב-2017 נמצא שהסיכון לתסמונת היה גבוה פי 4.2 אצל אנשים שסבלו מקלקול קיבה בשנה שקדמה להיווצרותה לעומת אלו שלא סבלו מהתופעה.

התסמונת קשורה פעמים רבות גם למתח ולחרדה, אבל מחקר מ-2011 שבדק משוחררים מצבא ארצות הברית, מצא שלמרות המתיחות הגבוהה ששררה באזורים שבהם שהו החיילים, גורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחות התסמונת היה קלקול קיבה דווקא. יתרה מזאת, מחקר מ-2016 הראה שאצל כשני שלישים מהסובלים מהתסמונת התפתח מתח נפשי לאחר הופעת הסימפטומים ולא קודם.

יש מספר מזהמים היכולים לגרום לקלקול קיבה חריף (גסטרואנטריטיס), שבעקבותיו עלולה להתפתח תסמונת המעי הרגיז: קלוסטרידיום דיפיצילה, סלמונלה, אי קולי ושיגלה. כולם יכולים לייצר רעלן (טוקסין) שנקרא CdtB. אדם הסובל מקלקול קיבה מפתח נוגדנים נגד הרעלן הזה, אלא שהם תוקפים לא רק אותו, אלא גם חלבון בשם וינקולין, הנושא תפקיד מפתח בתנועתיות ובהתכווצות של דרכי העיכול.

מתברר שנוגדנים נגד CdtB ו-וינקולין נמצאים בשכיחות יתר אצל אנשים שסובלים מתסמונת המעי הרגיז עם שלשול. אם שני הנוגדנים נמצאים אצל אדם הסובל משלשול כרוני, ניתן לאבחן בביטחון כי הוא סובל מתסמונת המעי הרגיז המלווה בשלשול. עם זאת, הרגישות של הבדיקה הרלוונטית נמוכה יחסית, והיא מזהה רק כ-50% מהמקרים, כנראה משום שתסמונת המעי הרגיז המלווה בשלשול יכולה לנבוע גם מגורמים אחרים מלבד הזיהומים שהוזכרו.

המשך הכתבה באתר YNET